שרגא גדול

כתב: אורי קידר

שרגא וינברג אמנם נחשב רפואית ל "ילד זכוכית" (מיד יבוא הסבר), אבל (וסלחו לי על הקלישאה כבר בפתיחה) – רק תנסו לשבור אותו. אל תנסו – לא תצליחו.

הטניסאי בן ה-50 ימריא בקרוב מאוד לאולימפיאדה הפראלימפית הרביעית בקריירה וינסה להביא לישראל מדליה אולימפית שלישית ואף רביעית בחייו. אחרי הכסף שלקח בזוגות (עם בועז קרמר) בבייג'ינג והארד בו זכה לצד נועם גרשוני בלונדון, הפעם, סיפר, המטרה היא להוסיף עוד מדליה לארון המפואר שבביתו, מדליה בצבע שונה. מדליית זהב.

"ילדי הזכוכית" הוא השם העממי של המחלה "אוסטוגנסיס אימפרפקטה" – בעיה גנטית הגורמת לעצמותיו להיות שבירות במיוחד. גם אחיו הבכור, אבי, המשחק כדורסל, סובל מאותה בעיה. אבל את המילים הללו "מחלה" או "סובל", לא תמצאו במילון של וינברג. "אני לא חולה, יש לי מגבלה", סיפר בראיון.

ואכן, פעמים רבות שוחחתי עם הספורטאי הענק הזה ובדרך כלל הוא זה שהיה מנחם אותי ומחזק אותי, מיד שזרק עוד עקיצה על קבוצתי האהודה, יריבתה העירונית של מכבי פ"ת, הקבוצה ששרגא אוהד מילדות.

אני יודע ששוב אני נשמע מי שפיו מפיק רק קלישאות, אבל בעצם אולימפיאדה היא מקום כזה שבו כל הקלישאות על ספורט קורמות עור וגידים. המשחקים הפראלימפיים מחזקים זאת עוד יותר. ברור שכולם, כל ספורטאי שעולה להתמודד, רוצה לנצח. אבל במשחקים הללו ההשתתפות עצמה היא הניצחון הראשון והגדול מכולם. עיסוק בספורט כשאתה מתמודד עם אתגר רפואי כל כך גדול הייתה צריכה להיות הדבר האחרון בראשו ובכל זאת, הוא בוחר להגיע ארבע פעמים בשבוע לאימון, להתמודד עם פציעות וכאבים פיזיים, כדי לנצח את הקושי. וכמה שהוא מנצח!

במקום לבכות את מר גורלו, שרגא לקח את הקושי והפך אותו ליתרון. הפך אותו לניצחון.

עד כמה ריאלית השאיפה שלו למדליה? הוא עצמו הודה שבטורניר היחידים ישנה רביעייה שלטת, שצפויה להתעלות על כולם. אבל אל תמהרו לפסול אותו. בלונדון היה היחיד שניצח את אחד מארבעת המובילים, עד שנוצח בחצי הגמר ע"י אותו גרשוני.

בטורניר הזוגות, לעומת זאת, הוא צוות לצד איתי ארלניב, עוד סיפור של ניצחון הרוח על הגוף. ארלניב נפצע בפעילות מבצעית בעזה לפני כשבע שנים, כששימש כקצין בצנחנים. הוא קטוע רגלים ואחת הידיים. שרגא ואיתי צוותו יחד רק לאחרונה ואין להם ניסיון רב במשותף, מה שיכול היה להיות להם לרועץ. אבל סמכו עליהם שהם כבר ידעו להפוך את הבעיה ליתרון.

לפני ארבע שנים, שרגא טס ללונדון בבוקר פתיחת שנת הלימודים. בתו נעמה החלה באותו יום את כיתה א' והוא הספיק לראותה עם תיק בית הספר בטרם המריא לאנגליה וחזר אליה עטור במדליית הארד.

עצה שלי? אל תהמרו נגד האפשרות שהוא יחזור לביתו בפ"ת עם מתנה יפה לחגים – מדליה יפה ומוזהבת, אולי אפילו שתיים על חזהו הגאה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *