נחמה וחצי

כתב: עמית צ'יש

לא ממש מנחם

דבר מוזר קורה בבית התנחומים בג'ודו. אולי בעצם יש לכתוב שדבר מוזר הוא בית התנחומים בג'ודו. מי שראה את ירדן ג'רבי מקבלת מדליה השבוע בטח הבחין בנוכחות של ג'ודוקא הולנדית על הפודיום המורחב של הזוכות בארד ואולי שאל את עצמו 'למה'? ובכן, בית תנחומים, או ניחומים, או רפסאג' הוא מסלול עוקף להגרלה הראשית המאפשר גם למי שנשר בשלב מוקדם להגיע להישג מוחשי. ההנחה המעשית בטורניר עצמו היא כי מי שהפסידו ברבע הגמר אינם נחותים בהכרח מאלה שהפסידו בחצי הגמר בהסתעפות הנגדית של עץ הטורניר, ויש לאפשר להם להתחרות זה בזה. זוהי הכרה יפה בחולשתה של המערכת החד פעמית של הנוק-אאוט, שבה ההגרלה לפעמים מיטיבה עם מתמודד בינוני כאשר היא מפגישה שניים חזקים בשלב מוקדם ומותירה אותו מול מתמודד חלש. בה בעת, היא כמובן עושה עוול למתמודד החזק שמודח ורואה את הבינוני ממשיך אחריו. שיטת הרפסאג' מאפשרת לשיטת ההערכה לתקן את עצמה במחיר זעום של חלוקת מדליה נוספת.

לכאורה, זה באמת מחיר זעום. יש פחות תסכול ופחות תירוצים כאשר מבין 8 האחרונים, שדה רחב לכל הדעות של טוענים למדליה, 4 ייצאו נשכרים ומי שייצאו בידיים ריקות יעשו זאת אחרי שחוו שני הפסדים. אולם, מתברר מהשידור בערוץ הספורט, הרוב המוחלט (שני שליש) מהזוכים במדליות הארד מגיעים מבית הניחומים ודווקא לא מחצי הגמר. קרבות המדליה של מוקי וג'רבי נופלים בחלק הארי של הסטטיסטיקה הזאת- מוקי מהחצי כשל ואילו ירדן יצאה מנצחת.

אפשר להציע שני הסברים להתפלגות לא סבירה זו. הראשון הוא עייפות וזמן מנוחה. בצהרי התחרות, אחרי רבעי הגמר, כולם יוצאים לסייסטה עד למופע אחה"צ של התחרות, בו מתקיימים קרבות ההכרעה. כמו בכל הצגה, גם שם המשעמם מקדים את האטרקטיבי והרפסאג' עולה לפני חצאי הגמר, מה שמותיר למפסיד בחצי הגמר כ-25 דקות עד קרב הארד. מולו יעמוד ג'ודוקא שנח זמן כמעט כפול. לפני קרב חייך, זה לא מעט. ההסבר השני הוא מומנטום, שאין איך למדוד אותו כמובן, אלא רק להאמין שהוא קיים. המפסיד בחצי הגמר מגיע כמה רגעים אחרי שנגוזה תקוותו למדליית זהב ובזיכרונו הטרי הפסד כואב. מולו ג'ודוקא שתקוותו לזהב אולי לא נשכחה, אך נשחקה בשעות ההפסקה והוא מוכן מנטלית לתרחיש אופטימלי בו הוא זוכה במדליית ארד. לא פחות חשוב, הוא מגיע אחרי ניצחון.

כך נפגשים אחד בעלייה ואחד בירידה, אחד עייף ואחד רענן לקרב לא הוגן במיוחד שכל מטרתו היא להציע תיקון לשיטה שאיננה מושלמת. העיקר הכוונה, אולי. במקרה של אורי ששון, שצפוי לפגוש מתמודד אימתני וכמעט בלתי אפשרי בחצי הגמר, ובהתחשב בסטטיסטיקה, אני כבר לא יודע למה לקוות.

כל הטעויות במקור וכל מה שבלשון זכר מתייחס לכל המינים והמגדרים.

נקודה קטנה אחרונה

דקות אחרי הזכייה של ג'רבי, פוצל המסך של ערוץ הספורט ובחציו הימני נראו כתבים רבים אוחזי פלאפונים ומיקרופונים פורצים לבית הוריה של ירדן בנתניה. אי אפשר שלא לצחוק, כשחושבים על אותם כתבים עומדים מחוץ לבית משפחת מוקי, בשקט בשקט רק לא להפריע ולא לעשות נאחס, מחכים לסוף הקרבות ואז מסתובבים וחוזרים על קצות האצבעות לאוטו, כאילו לא היו הדברים מעולם.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *