יש כדורגל גם במשחקים האולימפיים

כתב: אופיר ניב

 

כשאנחנו מדברים על כדורגל עולמי, אנחנו חושבים על ליגת האלופות, יורו ומונדיאל, בודדים הם האנשים שמזכירים גם את טורניר הכדורגל באולימפיאדה, ובודדים יותר האנשים שזוכרים מי זכה במשחקים בלונדון, למרות זאת, עובדה שמוזכרת בתחילת כל אולימפיאדה, היא שברזיל, הנבחרת הגדולה בעולם, מעולם לא זכתה במדליית הזהב, הפעם כשהסלסאו משחקים בביתם, אין אף תירוץ. נחזור לזה בהמשך.

על אף שטורניר הכדורגל מושך פחות עניין, הוא אחד הענפים הותיקים בתכנית האולימפית. כבר בפאריס 1900 התקיימה תחרות הכדורגל האולימפית הראשונה, ומאז ידעה עליות ומורדות. בשונה מהמוכר היום, בשני הטורנירים הראשונים קבוצות יצגו מדינות, ולא נבחרות של ממש. הזוכה הראשונה בתולדות הכדורגל האולימפי הייתה קבוצת אפטון פארק, שגבר על קבוצות מצרפת ומבלגיה, במשחקי סיינט לואיס ב1904, זו הייתה קבוצה קנדית שזכתה בנצחון. במשחקי לונדון 1908 הייתה הפעם הראשונה שנבחרות ייצגו את מדינותיהן, ועל אף שהיו שתי נבחרות צרפתיות, הזוכה הייתה בריטניה. השחקן המעניין בטורניר היה סופוס נילסן הדני, שהבקיע עשרה שערים לרשתה של צרפת בנצחון 16-1 בחצי הגמר (בעקבותיו צרפת סירבה לעלות למשחק על מדליית הארד, ושבדיה התייצבה במקומה והפסידה להולנד), שיאו של נילסן בכדורגל נבחרות נשבר רק ב2001 על ידי כדורגלן אוסטרלי שכבש 13 שערים. בטורניר ב1912 שוחזר הגמר בין דנמרק לבריטניה ששוב הסתיים בנצחונם של הבריטים, בטורניר הזה התקיים גם טורניר ניחומים בו זכתה הונגריה בנצחון על אחותה מאוסטריה.

במשחקים של 1924 ו1928, קרנו של הטורניר עלה מאוד, ובעצם הוא הפך להיות ההקדמה לטורניר המונדיאל שיוקם שנתיים אחר כך. כוח משמעותי, שיהיה בצמרת הכדורגל העולמי ב30 השנה הבאות, הגיע למשחקי פריז 1924. הכוח הזה הוא נבחרת אורוגוואי, שזכתה בשני הטורנירים האולימפיים ומיד לאחר מכן גם במונדיאל הראשון שהתקיים בביתה, ושנחשבה לנבחרת הטובה בעולם בעשור הזה. במשחקי לוס אנג'לס 1932, בפעם הראשונה ובפעם האחרונה מאז, לא התקיים טורניר הכדורגל.  ההחלטה נלקח בעקבות הקמתו של המונדיאל, והרצון לדחוף את הפוטבול האמריקאי לתכנית המשחקים. במשחקי הלסינקי 1952 הבריקה נבחרת הונגריה וזכתה בזהב, במדיה שיחק כמובן אחד מהשחקנים הגדולים אי פעם, פרנץ פושקאש, שיחד עם שאנדור קוסיץ' (6 שערים בהלסינקי, ו11 במונדיאל 1954 בו הונגריה הגיעה לגמר), הרכיב את אחת ההתקפות הטובות שראה הכדורגל העולמי.

מתחילת טורניר המונדיאל, קיים מתח בין שני הטורנירים, ולכן ארגון פיפ"א מערים קשיים על טורניר האולימפי מאז ועד היום. כיוון שכדורגל, בניגוד לרוב ענפי האולימפיאדה, הפך בחלקו למקצועני מוקדם מאוד, השחקנים הגדולים לא יכלו להשתתף בטורניר האולימפי, למעט השחקנים במדינות הקומוניסטיות, שקיבלו תשלום מהמדינה ולא מקבוצה ועל כן נשארו "חובבנים". לכן המדליסטיות מאז סוף מלחמת העולם השנייה ועד משחקי לוס אנג'לס 1984, הן ברובן ממזרח אירופה. בתווך נכנסה נבחרת ישראל, שגם שחקניה לא היו מקצועניים, והספיקה להשתתף בשתי אולימפיאדות, מקסיקו סיטי 1968, ומונטריאול 1976. בשני הטורנירים הנבחרת הגיעה לרבע הגמר והייתה רחוקה מזל בהגרלה אחת מול בולגריה(שזכתה לבסוף במדליית הכסף), כדי להגיע למשחק על מדליה במקסיקו סיטי. ב1984 הוועד האולימפי החליט לאפשר למקצוענים להשתתף במשחקים, אך פיפ"א, ברצונה לשמור על יוקרת המונדיאל, עדיין סירבה לתת לאירופאים או לדרום אמריקאים מקצועניים לשחק, לשאר היבשות הותר. במשחקי ברצלונה 1992 הוחלט שהטורניר יהפוך לטורניר עד גיל 23, וכך הוא נשאר מאז, למעט סייג שנכנס באטלנטה 1996 שמתיר לשתף שלושה שחקנים מבוגרים יותר.

אטלנטה 1996, הטורניר הראשון שאני זוכר שצפיתי בו, ובתור ילד קטן, הסיפור של נבחרת ניגריה, שזכתה באותו טורניר, נחקק בלבי, ועד היום קשה לשכוח את הופעתם של אוקוצ'ה, קאנו, אמוניקה ובאבאיירו שניצחו בדרכם לזהב, את ברזיל בחצי הגמר(4-3 בשער זהב) ואת ארגנטינה(3-2) באחד הגמרים הזכורים בתולדות המפעל. טעות לחשוב שהניגרים זכו מול נמושות, די להזכיר את רונאלדו, בבטו, אורטגה, קרספו, דייגו סימאונה ופיוחו לופז כדי להבין את הגדולה של הנבחרת האפריקאית הראשונה שזכתה בטורניר עולמי. במשחקי סידני 2000, שחזרה קמרון את הישגה של ניגריה, והחזירה את המדליה המוזהבת איתה ליבשת אפריקה, כאשר ניצחה בגמר את ספרד בפנדלים. אילו הייתי כותב את הטור הזה לפני משחקי אתונה 2004, כנראה שגם ארגנטינה הייתה נזכרת פה לצד ברזיל, בשל כשלונה לזכות בזהב האולימפי עד אותה עת. באתונה השתנה המזל, ובזכות קרלוס טבס, עם שמונה שערים, הצליחה אחת הנבחרות הגדולות בעולם לזכות סוף סוף. בבייג'ינג 2008 זה כבר היה קל יותר, נבחרת שהרכיבה את מסי, די מריה, לאבצי, אגוארו וריקלמה ניצחה בששת משחקיה, כולל 3-0 על היריבה המושבעת ברזיל, וזכתה בפעם השנייה ברציפות.

ברזיל, אלופת העולם חמש פעמים, יותר מכל נבחרת אחרת, עדיין מחפשת את הזהב הראשון בטורניר הכדורגל האולימפי.  הנבחרת הברזילאית השתתפה ב12 אולימפיאדות, הגיעה שלוש פעמים למקום השני ופעמיים למקום השלישי, אך טרם הצליחה להשיג את המדליה המוזהבת. הגמר ייערך באצטדיון המראקנה כמובן, וניימאר, שנכנס כחריג גיל, יעשה הכל כדי לסגור מעגל שנפתח לפני 66 שנה באותו אצטדיון ממש. גמר מונדיאל 1950 שנערך בברזיל, היה אמור לשמש תפאורה לזכייתה הצפויה של ברזיל, מאתיים אלף צופים הצטופפו כדי לצפות בנבחרתם זוכה בגביע הנכסף. כשירדו הקבוצות למחצית, הייתה התוצאה 1-0 לברזיל שנזקקה רק לתיקו על מנת לזכות, אך שני שערים של אורוגוואי במחצית השנייה שלחו את הנבחרת הצהובה להמתנה של שמונה שנים נוספות עד זכייה במונדיאל. בלונדון 2012 התחזית הרווחת הייתה שברזיל תיקח סוף סוף, אך מקסיקו עם נבחרת מעולה, נשארה עם היד על העליונה לאחר נצחון 2-1 על ברזיל בגמר. הפעם זה הזמן של מספר 10 בצהוב להמשיך מסורת נכבדת של שחקני התקפה ברזילאיים אגדיים,  מדליית זהב יכולה בהחלט להכניס אותו לרשימה של הברזילאים הגדולים ביותר. רוב השחקנים בסגל הבריזלאי משחקים בליגה המקומית, אך לניימאר יצטרף חברו מברצלונה רפיניה, וישלימו את הסגל מרקיניוס מפאריס סן ז'רמן, רנאטו אוגוסטו מהליגה הסינית ופיליפה אנדרסון מלאציו. את הבתים צפוייה ברזיל לעבור בקלות יחסית, שמולה מתחרות דנמרק, עיראק ודרום אפריקה. רבע הגמר יזמן לה מפגשים קשים יותר, כאשר הבית שמצטלב עם הבית של ברזיל, פתוח לחלוטין בין קולומביה, ניגריה, יפן ושבדיה.  בחצי השני של ההגרלה, נמצאות גרמניה, מקסיקו וארגנטינה שעלולות לשים מקלות בגלגלים של הסלסאו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *